שלושה זאבים חשמליים בשטח: מבחן השוואה סורון אולטרה בי מול סטארק וארג מול ארקטיק לאופרד EXE880

כבר שנים שאני רוכב על אופנועי שטח, שורף בנזין ומשאיר שובל אבק ורעש. כשראיתי את דור האופנועים החשמליים החדש – הודו לי שלחשדנות שלי לא היה גבול. האם כלי שטח ללא רעם מנוע ובלי ריח הדלק באמת יכולים לספק את הסחורה? כדי לענות על זה לקחתי לשלושה ימי רכיבה בהר חורשן (אחד מאיזורי הסינגלים הידועים בישראל) שלושה דגמים חשמליים מדוברי-שם: Stark VARG, Surron Ultra Bee ו-Arctic Leopard EXE 880. אני מזמין אתכם לחוויה אישית מהשטח בגוף ראשון של רוכב ותיק, עם מבט כנה על הביצועים, התחושות וההתנהגות של כל אחד, בתוספת השוואה טכנית מסכמת. רמז: הופתעתי לגלות שהחשמליים האלו לא רק משתווים לבנזין במובנים רבים הם פשוט עולים עליהם.

Stark VARG – הפטיש החשמלי מברצלונה

Stark VARG (סטארק וארג) מגיע אלינו עם הצהרות מפוצצות – 80 כ״ס (כ-60 קילוואט) ומשקל סביב 110 ק״ג​, נתונים שממקמים אותו ישירות מול אופנועי מוטוקרוס 450 סמ״ק הכי חזקים. למעשה, הוא מתיימר להיות חזק בכ-30% מאופנוע 450 טיפוסי. כשעליתי עליו לראשונה, הופתעתי כמה הוא מרגיש מוכר – תנוחת רכיבה גבוהה וקרבית, שלדת כרומולי קלילה עם שילוב סיבי פחמן ומגנזיום, ומתלים מקצועיים של KYB עם מהלך 310 מ״מ. ה-VARG בנוי כחיית מסלול לכל דבר: יש לו אפילו בלמי Brembo איכותיים מלפנים ומאחור, כך שכבר בעמידה מרגישים שזה כלי פרימיום ברמה הגבוהה ביותר. בשביל פתיחה פתלתל בהר חורשן, סובבתי את המצערת החשמלית במצב ביצועים מלא – וההלם היה מיידי. התאוצה מטורפת, מושכת לי בידיים ומדביקה אותי לכיסא. המומנט האדיר (938 ניוטון-מטר בגלגל האחורי לפי הנתון הרשמי) מתורגם לפרונט שמזדקר בקלות בכל מצערת פתאומית. למרבה המזל, ה-Stark מאפשר לשלוט בכוח הזה: יש אפליקציה ייעודית שבה ניתן לכוון מעל 100 מצבי רכיבה, עקומות כוח ובלימה מנועית, ואפילו לדמות תחושת מנועים בנזין שונים. אני אישית התחלתי במצב "אנדורו" רגוע יחסית, שמדמה בערך 250 ארבע פעימות מה שנתן לי למשוך בעליות טכניות בשליטה, בלי הפתעות חדות מדי. ככל שהביטחון עלה, עברתי למצב חזק יותר, ושם ה-וארג הפגין ביצועים שאין שני להם: בכמה קטעים ישרים לחצתי חזק, והגעתי למהירויות שאולי עדיף לא לציין.

בשטח טכני וגדוש סלעים, משקל ה-Stark מורגש קצת, אך התכנון המעולה מאזנו. הסוללה הגדולה (כ-6.0 קוט"ש) משולבת נמוך בשלדה לתחושת מרכז כובד נמוך, והאופנוע מרגיש יציב מאוד בתוך השביל הצר. המתלים של KYB מכוונים מצוין מהמפעל (התאימו אותם למשקלי מראש), וגיהצו עבורי מדרגות סלע בלי לבעוט אותי החוצה. גם כשנאלצתי לנחות מקפיצה קטנה, ה-VARG בלע את הנחיתה בשלווה. למעשה, החיבור של שילדת הקרבון-פלדה, המתלים והבלמים יוצר תחושה אפילו טובה ממקביל בנזין. אמנם אין מצמד, אבל די מהר הסתגלתי לשימוש במצערת החשמלית העדינה לניואנסים של אחיזה, ובמקום רגלית אחורית השתמשתי ביד שמאל לבלם, יתרון בדיוק ובאיזון בירידות תלולות.

ומה לגבי הטווח? Stark מצהירים על "עד 6 שעות רכיבת שטח טכנית" על טעינה מלאה, ואני יכול להעיד שבקצב מתון-בינוני אכן רכבתי כשעתיים וחצי לפני שהגענו לכ-58% סוללה. זה מרשים יחסית לרכיבת שבילים ורגוע יותר מרכיבת מרוץ. בקטעי גזעים ארוכים עם מצערת פתוחה כמובן שהסוללה תרד מהר יותר, אבל אפילו לרכיבת אנדורו ממוצעת של בוקר, ה-VARG יכול להספיק. טעינה מלאה אורכת בערך שעתיים במטען המהיר (שימוש בשקע 240V)​ – כלומר במהלך הפסקת צהריים אפשר כמעט למלא ולקבל עוד זמן רכיבה. כמובן, כל הטכנולוגיה הזו מגיעה עם תג מחיר רציני: באזור 85,000 ש"ח בארץ לכלי חדש. אבל עבור מי שמחפש את המילה האחרונה בביצועי שטח חשמליים, ה-Stark VARG מספק חוויה עוצמתית וייחודית, ללא פליטות ועם תחזוקה מזערית (אין שמנים, דלק או פילטרים להתעסק איתם). בקיצור, ה"זאב" השוודי הזה טרף את השטח בשקט מפחיד, וחידד לי שאופנוע חשמלי יכול להיות מכונת מרוצים רצינית לכל דבר.

Sur-Ron Ultra Bee – גמיש, קל ומהיר לעקוץ

אחרי ה-Stark, עברתי לSur-Ron Ultra Bee (סורון אולטרא בי) , והוא הרגיש כמעט כמו אח קטן וקליל. ה-Ultra Bee הוא אופנוע שטח חשמלי סיני שממצב את עצמו בקטגוריית הביניים: גדול ובוגר יותר מאופנועי ה-Light Bee הקטנים של Sur-Ron, אבל קטן וקל ממתחרי אנדורו מלאים. מיד הרגשתי את ההבדל בממדים ה-Ultra Bee צר וקטן יותר; הגלגלים בקוטר  21/18 באנדורו רגיל נותנים גובה מושב נמוך יחסית (כ-910 מ"מ​) ונוחות בהגעה לקרקע, מה שבטח יוערך על ידי רוכבים נמוכים יותר. המשקל הוא קליל באופן מגוחך, רק 85 ק"ג כולל סוללה, כלומר בערך 20-30 ק"ג פחות מאופנוע אנדורו טיפוסי. כבר בהוצאתו מהמקום הרגשתי שאני משחק עם אופניים חשמליים על סטרואידים.

לחיצה ראשונה על המצערת וה-Ultra Bee מזניק קדימה בחדות. אמנם בהספק מרבי של כ-16.8 כ״ס (12.5 קילוואט) הוא חלש משמעותית מהשניים האחרים, אבל הטריק שלו הוא מומנט זמין מיידית ויחס משקל/כוח מעולה. לפי הנתונים, המומנט המקסימלי הוא בסביבות 440Nm בגלגל – שווה ערך בערך ל-44 קג"מ אם נשווה לשפת מנועי בנזין – וזה מורגש יפה בעליות. במעלה תלול עם דרדרת, פתחתי גז בהיסוס קל, והאולטרה בי פשוט טיפס כמו עז הרים חשמלית. הוא "מתברג" בעלייה טכנית עם שפע כוח זמין, ועם בקרת משיכה עדינה שמונעת מהגלגל להסתחרר יותר מדי כשמאבדים אחיזה​. למעשה, המומנט מפצה על ההספק הצנוע: איפה שאופנוע חלש היה נתקע, ה-Sur-Ron מושך בהתמדה. הרגשתי שאני יכול לעצור כמעט לאפס באמצע עליה, לסובב שוב את המצערת, והוא יזחל קדימה בלי לגמגם פשוט כי אין צורך בקלאץ' או בהילוכים להוריד.

בתמרון בסינגלים צפופים ומפותלים, ה-Ultra Bee הרגיש בבית. המשקל הנמוך והמידות הקטנות איפשרו לי לזרוק אותו מצד לצד בלי מאמץ. בסיבובים בין העצים יכולתי ממש "לזרוק" את האופנוע לתוך הפנייה, והוא הגיב במהירות וזריזות. גם במעבר בין מכשולים צמודים, כמו אומגה בין שני סלעים – הרוחב הצר שלו נתן לי ביטחון שאצלח בלי לחטוף את הכידון. המתלים, מתוצרת KKE, מעט קצרי מהלך (כ-240 מ"מ) בהשוואה למתלי האנדורו האחרים, אבל כיוונתי אותם לקשיחוּת בינונית והם ספגו יפה את רוב המהמורות במהירות בינונית. כשהגברתי קצב על שביל משובש מאוד, הרגשתי שהם קרובים לקצה גבול היכולת – פה ההבדל ממתלים תחרותיים מורגש, כנראה שבקפיצות גדולות ממש הם יגיעו לסוף המהלך. אבל עבור רכיבת שבילים וקטעי אקסטרים קלים-בינוניים, הם עשו עבודה מכובדת. הבלמים ההידראוליים (דיסק 240 מ"מ מלפנים ומאחור) סיפקו עצירה סבירה, אם כי תחת עומס גבוה שמתי לב שהמהלך מנוף מתארך מעט – אולי התחממו – תופעה מוכרת מבלמים סיניים סבירים אך לא ברמת Brembo.

בדקות הראשונות התגעגעתי קצת לצליל המנוע ה-Ultra Bee שקט לחלוטין מלבד צליל שרשרת קל אבל האוזניים מתרגלות, ובמקום רעש שמתי לב יותר לקולות השטח מסביב, לציוץ הציפורים ואפילו לרוח בין העצים. זה חלק מהקסם בחשמליים: אתה בתוך הטבע בלי להפריע לו כמעט. ואפרופו טבע, הטווח הוא שיקול חשוב לרוכבי שטח. הסורון מצויד בסוללת 74V 55Ah בקיבולת 4 קוט"ש, נשלפת להטענה או להחלפה​. הרכיבה שלי כללה גם מאמץ וגם גלגול איטי, ובסביבות שעתיים של רכיבה מדודה הגעתי לכ-30% סוללה. היצרן מצהיר על טווח מקסימלי של 140 ק"מ בשיוט איטי של 40 קמ"ש, אבל בעולם האמיתי של רכיבת שטח מגוון, להערכתי 60-70 ק"מ זה יותר ריאלי לפני שתידרש טעינה. עדיין, זה מספיק יפה לטיול בוקר. טעינה מלאה אורכת ~4 שעות מהמטען הרגיל, ואם ממהרים ניתן להגיע מ-20% ל-80% בכשעתיים טוב להפסקת צהריים. אגב, הסוללה נשלפת בכמה דקות, כך שתיאורטית אפשר להביא סוללה שנייה בתא מטען של רכב ולבצע "החלפה חמה" בשטח – אבל סוללה כזו עולה לא מעט בפני עצמה.

למרות היותו קצת "קטן", ה-Ultra Bee מתהדר ברשימת אבזור מרשימה: צג דיגיטלי עם אפליקציה, 4 מצבי רכיבה, ואפילו הילוך אחורי (!), שימושי לדחיפה לאחור ביציאה ממשוכה או לצורך תמרון. בנוסף, הדגם שאני רכבתי עליו הגיע עם פנס LED קדמי, אור בלם ואפילו מתקן ללוחית -כלומר מוכן לכביש. למעשה, הגרסה הנמכרת בישראל מגיעה עם תקינה לכביש (רישוי צהוב) תחת רישיון A2, כיוון שההספק הרציף שלו בתחום של 11 קילוואט. זה אומר שאפשר לחתוך איתו מהבית לשטח ובחזרה באופן חוקי – יתרון גדול למי שאין נגרר או שלא רוצה להתעסק עם גרירה. בפועל, רכבתי איתו כמה קילומטרים על כביש גישה בסיום היום, במהירות כ-80 קמ"ש בנינוחות. המהירות המרבית היא סביב 90-95 קמ"ש, אז בכביש מהיר אין לו מה לחפש, אבל בדרכים כפריות הוא זורם יפה. נקודה חשובה נוספת – המחיר. ה-Ultra Bee הוא ללא ספק הידידותי לכיס בחבורה הזו: כ-33 אלף ש"ח לדגם חדש בארץ. מדובר בערך בחצי ממחיר אופנוע אנדורו בנזין חדש מקביל, ועם עלויות תחזוקה ושימוש נמוכות בהרבה (טעינה בכמה שקלים בודדים ל-100 ק"מ​). לסיכום, ה-Sur-Ron Ultra Bee הרגיש לי כמו כלי כיפי בטירוף – קל, זריז, סלחני וחרישי. הוא אולי לא ינצח מרוץ מוטוקרוס מקצועי, אבל בשביל הרוכב החובב או אפילו המתקדם שרוצה לשייט בסינגלים ולהנות מכל העולמות (שטח + קצת כביש) בתקציב שפוי – הדבורה הזו עוקצת בול.

Arctic Leopard EXE 880 – מלך השטח החוקי (והמפתיע)

האופנוע השלישי שלקחתי לשטח היה Arctic Leopard EXE 880 (ארקטיק לאופרד 880). מודה, לשם הזה התייחסתי בתחילה בחשד – לא מותג אירופאי נוצץ ולא חברה יפנית ותיקה, אלא יצרן חדש יחסית מסין. אבל סיפרו לי שה-Arctic Leopard מוביל מהפכה משלו, ואפילו השתתף ברזומה במירוץ ראלי דקאר במסגרת פרויקט Mission 1000 להוכחת יכולות החשמליים. כשראיתי את ה-880 במציאות, הוא נראה מרשים: אופנוע אנדורו במלוא מובן המילה, במידות זהות כמעט ל-450 שאני מכיר. גלגלים 21/18, בסיס גלגלים ארוך ויציב, גובה מושב 950 מ"מ – אין תחושת "צעצוע". העיצוב מודרני וחד, עם פלסטיקה לבנה-שחורה וגרפיקה מינימלית. טיפסתי עליו ויצאתי לשביל – ותוך דקות ספורות הבנתי שהחשדות שלי עומדים להתבדות.

ה-EXE 880 מצויד במנוע שמסוגל לתת עד כ-51 כ"ס (37kW) ו-88 קג"מ – כן, 880Nm על הגלגל​. זה נתון מדהים שקורץ ישירות להשוואה מול אופנועי אנדורו 450 סמ"ק (ואף מעבר). למעשה, היבואן הישראלי מציין שכוח כזה עולה אפילו על אנדורו 450 מסורתי. היציאה מהמקום בהתאם – במצב "מוטוקרוס" מלא, האופנוע שואג קדימה (בשקט) עם דחף שמרגיש קרוב מאוד לזה של ה-Stark החזק בהרבה. על הישורות הפתוחות בחורשן פתחתי מצערת עד הסוף, וה-880 טס קדימה ללא היסוס. הוא צובר מהירות באופן ליניארי חזק, בלי שמץ של רעד או חוסר יציבות (המהירות המירבית מוגבלת 125 קמ"ש​ – יותר ממספיק לשטח). למעשה, על קרקע לא-סלולה לא העזתי ללחוץ יותר; גם כך כל אבן מרגישה כפצצה קטנה במהירות הזו. אבל מה שיפה זה שהאופנוע נשאר ״נטוע״ – היציבות הכיוונית מצוינת, כנראה הודות לשלדה ולמתלים המעולים. השלדה בנויה כרום-מולי חזקה כמו של אופנועי מוטוקרוס מהשורה הראשונה, והמתלים – 300 מ"מ מהלך, מלפנים ומאחור – מכוונים על הצד המקצועי. במהמורות ובדרופים שבילים, ה-880 שומר על עקיבה ובולע היטב את השטח. אמנם המתלים שלו קשיחים יותר משל ה-Sur-Ron, אבל זה צפוי בהתחשב בייעוד המקצועי ובעובדה שהוא כבד יותר. הם עדיין מעניקים ספיגה נהדרת במהירות ובנחיתות – לא הרגשתי תחתית אפילו פעם אחת.

בקטעים הטכניים, ה-Arctic Leopard הפתיע באיזון שלו. חששתי שמשקל של כ-108 ק"ג יחד עם סוללה גדולה יורגש כגוש כבד בין הרגליים, אבל חלוקת המשקל מוצלחת. למעשה, על הנייר המשקל שלו דומה מאוד ל-Stark, ובזכות הנדסה חכמה הוא "שומר על משקל סביר" למרות העוצמה. ברכיבה בפועל, המרכז מרגיש נמוך מספיק כדי לטעת ביטחון בזחילה איטית: לא נפלתי לאף צד גם במעבר מדרגות סלע וטיפוס דרדרת איטי. שם גם בא לידי ביטוי המומנט העצום – האופנוע פשוט מושך ומתעקש קדימה בלי לרעוד ובלי לגמגם, גם איפה שאולי הייתי מצפה לקצת קושי. במעלה אחת מלאה באבנים משוחררות, עמדתי על הרגליות, שמרתי על מצערת קבועה במצב "אנדורו" (מצב כוח מתון יותר) – וה-880 טיפס כמו טרקטור, בלי להזדקק לזינוק או לתנופה. זה יתרון מובהק של החשמליים: כוח זמין בכל רגע, בלי תלות בסל"ד או בהילוך הנכון. גם ללא מצמד, הייתה לי שליטה מצוינת בעליה – בעיקר הודות לדיוק של המצערת ובקרת המשיכה שאפשר לכוון ברמות. הרגשתי שכל טיפת כוח מועברת לאדמה בצורה נשלטת.

מערכת הבלימה של ה-Arctic פחות "מפורסמת" מבברמבו, אבל מתברר שהיא איכותית מאוד. הקליפרים מתוצרת J.Juan (יצרן ספרדי שמתמחה בבלמים, סיפק גם ליצרנים אירופאיים) והם מעניקים עוצמת בלימה מכובדת ותחושה טובה ביד וברגל​. לקראת סוף יום הרכיבה, כשהתחלתי להתעייף, הערכתי את הבלמים האלה בירידה תלולה זרועה בדרדרת – לחיצה חזקה והאופנוע האט בביטחון, עם ABS "טבעי" מהתחושה החשמלית (ל-880 יש גם מערכת בלימה רגנרטיבית שמתפקדת קצת כמו בלימת מנוע ומטעינה מעט את הסוללה בירידות). עוד דבר שממש אהבתי: מבחר מצבי הרכיבה. יש מצב מתחיל, מצב ראלי, מוטוקרוס, אנדורו – ושמתי לב שאני מחליף ביניהם בהתאם לתוואי. למשל, בסינגל צפוף וטכני במיוחד בחרתי במצב "Trial" מרוכך שאיפשר לי דיוק מירבי על המצערת ללא הפתעות, ואילו בדרך אש מהירה עברתי למצב "ספורט" שנתן לי את מלוא העוצמה והמהירות. האפשרות להתאים את האופי של האופנוע בלחיצת כפתור היא יתרון גדול – כאילו יש לך כמה אופנועים באחד.

מבחינת טווח וסוללה, ה-EXE 880 הוא מלך הטווח של החבורה. הסוללה שלו בקיבולת ~6.7 קוט"ש (90V 75Ah) מאפשרת, לפי היצרן, עד 215 ק"מ בטעינה – אם רוכבים לאט (35 קמ"ש). ברור שבשטח אגרסיבי לא נגיע למספר הזה, אבל בחצי יום הרכיבה שלי הוא בקושי הזיע. אחרי מסלול ארוך שגמאנו (כ-50 ק"מ של שבילים וסינגלים משולבים) נותרו לי למעלה מ-50% טעינה! המשמעות היא שאפשר לצאת איתו ליום שלם כמעט בלי לחשוש. אני יכול לדמיין שעבור טיולי שטח ארוכים במדבר זה יתרון עצום – פחות הצורך לגרור ג׳ריקנים של דלק, ופשוט לרכב. טעינה ביתית מלאה אורכת 4-5 שעות, מעט יותר מהאחרים, אך בהתחשב בקיבולת הכפולה זה צפוי. מי שרוצה יכול גם לשקול מטען מהיר יותר להפחית זמן טעינה. כך או כך, ה-880 נותן את החופש לרכב יותר ולדאוג פחות.

עוד נקודה קריטית בישראל: רישוי צהוב. ה-Arctic Leopard 880 הוא אופנוע אנדורו חוקי לכביש לגמרי – יש לו תקינה כביש L3e (מקביל ל-A1/A) באירופה, ובארץ הוא נמכר עם רישוי צהוב ככל אופנוע כביש. מבחינתי, זה היה הבונוס הגדול: סיימנו את יום הרכיבה ביער, ויכולתי פשוט להמשיך לרכוב על האופנוע עד הבית דרך הכביש, במקום להעמיס על נגרר. יש עליו את כל האבזור הנדרש – פנס ראשי, מאותתים, מראות, וצופר – אז חוקית הוא כמו כל אופנוע כביש קל. המשמעות היא שגם ביטוח החובה זמין (ואפילו מוזל, כי ככל הנראה בדגם מוגבל ההספק מנוכה לצורך רישוי A1, A2​). לא רק הנוחות – זה גם פותח אפשרויות: אפשר לחבר קטעי שטח ברכיבת כביש קצרה, להגיע לתדלוק (או ל"טעינה") בלי לחשוש, או פשוט להשתמש באופנוע גם לנסיעות יומיום. ה-880 מרגיש מספיק מתורבת לכך; אפילו המושב שלו היה הנוח מבין השלושה – רחב ועם ריפוד סביר, בניגוד ל-Stark הקשיח המיועד למסלול.

ומה לגבי העלות? בהשוואה למתחרים, ה-Arctic Leopard מתומחר באמצע: הוא יקר כמעט פי שניים מה-Sur-Ron, אך עדיין משמעותית זול מ-Stark היקר. באירופה מחירו סביב 12,000 אירו, וכאן בארץ לאחר מיסים הוא נע באזור ה-50-60 אלף ש"ח (הערכה, בהתאם לחבילות ולמימון). ביחס לביצועים שהוא מספק – זה מחיר אטרקטיבי. למעשה, קשה למצוא אופנוע אנדורו בנזין ברמת ביצוע כזו במחיר דומה, במיוחד כשזוכרים את החיסכון בדלק ובטיפולים לאורך זמן. צריך כמובן לראות איך תוכיח את עצמה אמינותו לאורך שנים – אבל עצם זה שהיצרן לקח את ה-EXE 880 למירוץ דקאר 2024 עם ערכת ראלי מיוחדת, כהוכחה ליכולת העמידות שלו בתנאים הקשים בעולם, נותן הרבה ביטחון. גם בשטח הביתי שלי הוא הראה קשיחות: לא חיברתי אותו לעמדת טעינה ניידת ולא ריחמתי עליו, והוא סיים כמו גדול בלי תקלות, בלי ברגים משתחררים ועם הרבה מיץ בסוללה. ה-Arctic Leopard 880 הוא בעיניי ההפתעה הגדולה של המבחן הזה – אופנוע חשמלי שסוגר כמעט את כל הפינות: חזק, קשוח, בעל טווח מעולה, וגם חוקי לכביש. שילוב של עוצמה ו-Endurance (כשם הדגם – Enduro) שהופך אותו לאופציה מרתקת לרוכבי שטח בארץ.

סיכום ועל קצה המזלג

בסוף שלושת ימי המבחן, כשאני מתקלף מציוד המיגון ואוסף מחשבות, אני מבין שמשהו משמעותי השתנה בתפיסתי. אם הייתם שואלים אותי לפני כמה שנים האם אופנוע חשמלי יכול להחליף 450 בנזין בשטח, הייתי מגחך ואומר "אולי בביצועים, אבל לא בתחושה". היום, אחרי רכיבה ממושכת על שלושת הכלים הללו, אני יכול לומר בביטחון: העתיד כבר כאן, והוא עובד מצוין. לכל אחד מהאופנועים היה אופי שונה ויתרונות משלו – ה-Stark VARG הרגיש כמו סוס מירוץ טהור, אגרסיבי וחד שמוכן לקרב; ה-Sur-Ron Ultra Bee היה כמו עז הרים שובבה, קלילה וזריזה שמדלגת בכל מקום; וה-Arctic Leopard 880 שילב עוצמה של שור עם סיבולת של גמל, עטוף בחבילה מודרנית וחוקית לכביש. שלושתם סיפקו לי הנאה אדירה בשטח, בשקט כמעט מוחלט ועם אפס זיהום מקומי, ונתנו לי פרספקטיבה חדשה על מה שאפשרי כשמחליפים בוכנות בסוללות.

האם אחד מהם "הכי טוב"? זה תלוי למי. הרוכב המקצועי שמתחרה במוטוקרוס או אנדורו ברמה גבוהה כנראה ימשך ל-Stark – שם אין פשרות והביצועים בשיא, אך במחיר גבוה. הרוכב החובב שרוצה להתנסות בחשמל או ליהנות מרכיבת שטח קלילה בלי למשכן כליה, ימצא ב-Sur-Ron אופציה נהדרת להתחיל איתה ואפילו להתקדם – אופנוע שהוא כיף טהור וידידותי. וה-Arctic Leopard 880? הוא מתאים למי שמחפש גם וגם: גם כוח וביצועים כמעט תחרותיים, גם טווח גדול, גם חוקיות לכביש – ומוכן לשלם אמצע הדרך. בעיניי, הרבה רוכבי שטח בישראל ימצאו בו מועמד רציני להיות "האופנוע הבא" שלהם, במיוחד כשרואים את ההתפתחות והתמיכה המקומית במותג.

לפני שנתפזר, ריכזתי עבורכם טבלת השוואה שתסכם את שלושת הדגמים לפי כמה קטגוריות מפתח. הטבלה אינטראקטיבית – תוכלו לסנן ולמיין לפי מה שחשוב לכם. בסופו של דבר, בין אם תבחרו באחד מהכלים הללו ובין אם תמשיכו עם מנועי הבעירה המוכרים – דבר אחד ברור לי עכשיו: העתיד החשמלי בשטח הוא לא ניסוי או גימיק חולף, אלא מציאות חדשה, מרגשת ומלאת עוצמה. נתראה בשביל, בשקט… 😏